וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים. זֶה הַמַּמְרֶה יוֹנִים. אֶחָד הַמַּמְרֶה יוֹנִים וְאֶחָד הַמַּמְרֶה בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף אֵין מְקַבְּלִין אוֹת עַד שֶׁיְּשַׁבֵּר פְגִימָיו וְיִבָּדֵק וְיַחֲזוֹר חֲזָרָה גְמוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אומר אני. דהא דאמרינן גבי פועלים שניהם נשבעין ונוטלין בדין הוא שיהו אלו נשבעין לבה''ב בפני אילו שישבע החנוני בפני הפועלין והפועלין בפני החנוני מפני הבושה שיתביישו זה מזה ואולי יודה אחד מהן או החנוני או הפועלים:
הלכה: וְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה כול'. 36b אֵילּוּ הֵן הַפְּסוּלִין. הַמְשַׂחֵק בַּקּוּבְיָא. זֶה הַמְשַׂחֵק בִּפְסֵיפָסִין. אֶחָד הַמְשַׂחֵק בִּפְסֵיפָסִין וְאֶחָד הַמְשַׂחֵק בִּקְלִיפֵּי אֱגוֹזִים וְרִימּוֹנִים לְעוֹלָם אֵין מְקַבְּלִין עֵדוּתָן עַד שֶׁיְּשַׁבֵּר פְּסֵיפָסָיו וְיִבָּדֵק וְיַחֲזוֹר בָהֶן חֲזָרָה גְמוּרָה. הַמַּלְוֶה בָרִיבִּית אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּקְרַע שְׁטָרוֹתָיו וְיִבָּדֵק וְיַחֲזוֹר בָהֶן חֲזָרָה גְמוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
לא במקיף אמרו. וכי לאו במקיף איירי וכסתם חנווני דנותן לבני אדם הקפה וכותב הקפותיו על פנקסו ואין רגלים לדבר שזה חייב לו לפי שלפעמים הוא שוכח מלמחוק הקפותיו אחר שקיבל המעות מהן ולפיכך זה אומר לו כתבת בזה היד ומחוק בזה היד כלומר שכבר פרעתי לך ואין דינו מהנשבעין ונוטלין:
גמ' חנווני על פנקסו. דתנן במתני' דלא שיאמר כתוב על פנקסי שאתה חייב לי ובזה לא תקנו חכמים שישבע ויטול ומפרש טעמא מאי:
גמ' אילו הן הפסולין. תוספת' בפ''ה דסנהדרין וגרסינן להאי סוגיא לעיל פ' זה בורר הל' ה' עד ודר''מ כר' ליעזר ושם מפורש עם השייך לזה עיין עליו:
סוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית. זֶהוּ תַּגָּר שְׁבִיעִית. אֵי זֶהוּ תַּגָּר שְׁבִיעִית. יָשָׁב לוֹ כָּל שְׁנֵי שְׁבִיעִית וּבַשְּׁבִיעִית הִתְחִיל נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית. אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁתַּגִּיעַ שְׁבִיעִית אֲחֶרֶת וְיִבָּדֵק וְיַחְזוֹר חֲזָרָה גְמוּרָה. תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי. שְׁנֵי שְׁבִיעִיּוֹת. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר. חֲזָרַת מָמוֹן לֹא חֲזָרַת דְּבָרִים. שֶׁאָמַר לָהֶם. הֵא לָכֶם מָאתַיִם זוּז וְחִלְּקוּם לָעֲנִייִם שֶׁכָּנַסְתִּי מִפֵּירת עֲבֵירָה. הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן הָרוֹעִין וְהַחַמְסָנִין וְהַגַּזְלָנִין. וְכָל הַחֲשׁוּדִין בְּמָמוֹן עֵדוּתָן בְּטֵילָה. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. בְּרוֹעֵי בְּהֵמָה דַקָּה.
רַב הוּנָא אָמַר. מָאן תַּנִּיתָהּ מַפְרִיחֵי יוֹנִים. רִבִּי לִיעֶזֶר. דִּתְנָן. מַפְרִיחֵי יוֹנִים פְּסוּלִין לָעֵדוּת. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְעוֹד מֵהָדָא דְסַנְהֶדְרִין כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. אָמַר לֵיהּ. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. הָכָא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי יוֹדְעִין הָיוּ שֶׁהָיָה פָסוּל מֵעֵדוּת מָמוֹן. וּמַה בָא לְהָעִיד. אֶלָּא כְשֵׁם שֶׁפָּסוּל מֵעֵדוּת מָמוֹן כָּךְ פָּסוּל מֵעֵדוּת נְפָשׁוֹת. וְעֵידֵי הַחוֹדֶשׁ כְּעֵידֵי נְפָשׁוֹת. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. כָּל עֵדוּת שֶׁאֵין הָאִשָּׁה כְשֵׁירָה לָהּ אַף הֵן אֵינָן כְשֵׁירִין לָהּ. מָאן תַּנִּיתָהּ. רַבָּנִין. רַבָּנִין כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. מוֹדִיין לֵיהּ וּפְלִיגִין עֲלוֹי. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי יוּנָה. כּולְּהוֹן כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. וְאַתְייָן אִילֵּין פּלוּגְווָתָא כְאִילֵּין פּלוּגְווָתָא. דְּתַנֵּי. עֵד זוֹמֵם פָּסוּל מִכָּל עֵדִיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁנִּמְצָא זוֹמֵם בְּעֵדוּת נְפָשׁוֹת. אֲבָל אִם נִמְצָא זוֹמֵם בְּעֵדוּת מָמוֹן אֵינוֹ פָסוּל אֶלָּא אוֹתָהּ עֲדוּת בִּלְבַד. וַתְייָא דְּרִבִּי יוֹסֵי כְרַבָּנִן וּדְרִבִּי מֵאִיר כְּרִבִּי לִיעֶזֶר.
הֶחָשׁוּד בִּשְׁבוּעָה מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. מִשֶׁיָבוֹא בְבֵית דִּין וְיֹאמַר. חָשׁוּד אָנִי. מַה נָן קַייָמִין. אִם בָּהוּא דְקָאִים חַייָב לְחַבְרֵיהּ שְׁבוּעָה. וּבֵית דִּין מוֹסְרִין שְׁבוּעָה לֶחָשׁוּד. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בָּהוּא דַאֲזַל מֵדוֹן בְּבֵית דִּין דְּלָא חָֽכְמִין לֵיהּ וְיֵימַר לוֹן. הַהוּא גַבְרָא חָשׁוּד הוּא. אַף בָּהוּא דְקָאִים וְחַייָב לֵיהּ שְׁבוֹעָה וּמְחָלֵיהּ עֲלֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
אף בהוא דקאים. ואי נמי אשכחן לה אף שהוא עומד כאן במקום שמכירין אותו חשוד מ''מ איכא גוונא דמהני ליה חזרה במה שאומר חשוד אני וכגון שנתחייב לחבירו שבועה דהדין הוא שכנגדו נשבע ונוטל והוא מוחל לו השבועה ואומר והואיל וחשוד אני ואיני יכול לישבע אינני רוצה השבועה ממך ואשלם לך וכגון זה הויא חזרה:
מה אנן קיימין. אם בהוא עומד לפנינו ונתחייב לחבירו שבועה ואומר חשוד אני וכי ב''ד מוסרין שבועה לחשוד והלא אנו יודעין בו שהוא חשוד ומה מהני מה שאומר:
אלא כן אנן קיימין. בשהולך לדון לפני בית דין שאין מכירין אותו ונתחייב שבועה והוא אומר להן מעצמו חשוד אני:
החשוד בשבועה מאימתי. הוא חזרתו שמקבלין אותו להיות נאמן בשבועה:
ויאמר חשוד אני. כדמפרש ואזיל:
רַב השַׁעְיָה אָמַר קַמֵּי רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רַבָּנִו דְּתַמָּן. חָֽזְרָה שְׁבוּעָה לְסִינַי. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. חָֽזְרָה שְׁבוּעָה לִבְעָלִין. מָאן דָּמַר. חָֽזְרָה שְׁבוּעָה לְסִינַי. כְּמִי שֶׁאֵין כָּאן עֵדוּת. הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָֽרְאָייָה. וּמָאן דָּמַר. חָֽזְרָה שְׁבוּעָה לִבְעָלִין. מִמַּה דַהוּא גַבְרָא חָשׁוּד וְלָא יְכִיל מִישְׁתְּבַע לִי קוּם שְׁלֵם לִי.
Pnei Moshe (non traduit)
חזרה שבועה לבעלין. לבעליה שמחויב לה מן התורה והוא הנתבע אם הודה במקצת וכה''ג וכדמפרש לה דאומר לו ממה וכו' מתוך שאתה הוא המחויב שבועה מן התורה וההוא גברא חשוד הוא ואינך יכול לישבע קום שלם לי:
חזרה שבועה לסיני. לשבועת הר סיני שהשביע הקב''ה את ישראל לא תגזול וכדמפרש לקמיה דהויא כמי שאין כאן עדות כלומר שאין הב''ד נזקקין לדין זה לא לשבועה ולא לפרעון והמוציא מחבירו עליו הראיה ומי שיביא ראיה יהיה הדין עמו:
רב הושעי' אמר. לפרושי חזרה שבועה למקומה דקאמר ר' יוסי במתני':
משנה: וְהַחֶנְווָנִי עַל פִּינְקָסוֹ כֵּיצַד לֹא שֶׁיֹּאמַר לוֹ כָּתוּב עַל פִּינְקָסִי שֶׁאַתְּ חַייָב לִי מָאתַיִם זוּז אֶלָּא אָמַר לוֹ תֵּן לִבְנִי סָאתַיִם חִטִּים וּלְפוֹעֲלִי בְּסֶלַע מָעוֹת הוּא אוֹמֵר נָתַתִּי. וְהֵן אוֹמְרִים לֹא נָטַלְנוּ הוּא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל וְהֵן נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין. אָמַר בֶּן נַנָּס כֵּיצַד אֵילּוּ וָאֵילּוּ בָאִין לִידֵי שְׁבוּעַת שָׁוְא אֶלָּא הוּא נוֹטֵל שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה וְהֵן נוֹטְלִין שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
אילו ואילו אם נשבעין באין לידי שבועת שוא. שהרי על כרחך אחד מהן נשבע לשוא ונמצא שם שמים מתחלל אלא אילו ואילו נוטלין בלא שבועה ואין הלכה כבן ננס:
לו הפועלים לא מהימנו לי בשבועה את האמנתינהו דלא אמרת לי בסהדי הב להו וכן פועלים אמרי ליה החנווני לא מהימן לן בשבועה. וכששניהם נשבעין ונוטלין מבעל הבית נשבעין זה בפני זה כי היכי דליכספו אהדדי:
הוא נשבע וכו'. שניהם נשבעין ונוטלין מבעה''ב דהחנווני אומר:
אלא. דוקא בזמן שיש רגלים לדבר שהבעל הבית מודה לו שאמר לו ליתן לבנו או להפועלים כדמפרש ואזיל:
מתני' לא שיאמר לו כתוב בפנקסי וכו'. שזה איני כלום:
הלכה: וְהַחֶנְווָנִי עַל פִּינְקָסוֹ כול'. חֶנְווָנִי עַל פִּינְקָסוֹ לֹא בְמַקִּיף אָֽמְרוּ. שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ. כָּתַבְתָּ בָזֶה מְחוֹק בָזֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
לא במקיף אמרו. וכי לאו במקיף איירי וכסתם חנווני דנותן לבני אדם הקפה וכותב הקפותיו על פנקסו ואין רגלים לדבר שזה חייב לו לפי שלפעמים הוא שוכח מלמחוק הקפותיו אחר שקיבל המעות מהן ולפיכך זה אומר לו כתבת בזה היד ומחוק בזה היד כלומר שכבר פרעתי לך ואין דינו מהנשבעין ונוטלין:
גמ' חנווני על פנקסו. דתנן במתני' דלא שיאמר כתוב על פנקסי שאתה חייב לי ובזה לא תקנו חכמים שישבע ויטול ומפרש טעמא מאי:
גמ' אילו הן הפסולין. תוספת' בפ''ה דסנהדרין וגרסינן להאי סוגיא לעיל פ' זה בורר הל' ה' עד ודר''מ כר' ליעזר ושם מפורש עם השייך לזה עיין עליו:
רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁיְּהוּ אֵילּוּ נִשְׁבָּעִין בִּפְנֵי אֵילּוּ מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
אומר אני. דהא דאמרינן גבי פועלים שניהם נשבעין ונוטלין בדין הוא שיהו אלו נשבעין לבה''ב בפני אילו שישבע החנוני בפני הפועלין והפועלין בפני החנוני מפני הבושה שיתביישו זה מזה ואולי יודה אחד מהן או החנוני או הפועלים:
משנה: אָמַר לַחֶנְווָנִי תֶּן לִי בְדֵינָר פֵּירוֹת וְנָתַן לוֹ אָמַר לוֹ תֶּן לִי הַדֵּינָר אָמַר לוֹ נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בְאָנְפָּלֵי יִישָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת. נָתַן לוֹ אֶת הַדֵּינָר אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַפֵּירוֹת אָמַר לוֹ נְתַתִּים לְךָ וְהוֹלַכְתָּן לְתוֹךְ בֵּיתֶךָ יִישָּׁבַע הַחֶנְווָנִי. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל שֶׁהַיפֵּרוֹת בְּיָדוֹ יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה. אַָמַר לַשּׁוּלְחָנִי תֶּן לִי בְדֵינָר מָעוֹת וְנָתַן לוֹ אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַדֵּינָר אָמַר לוֹ נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בְאָנְפָּלִי יִשָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת. נָתַן לוֹ אֶת הַדֵּינָר אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַמָּעוֹת אָמַר לוֹ נְתַתִּים לְךָ וְהִשְׁלַכְתָּם לְתוֹךְ כִּיסֶךָ יִישָּׁבַע הַשּׁוּלְחָנִי. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין דֶּרֶךְ הַשּׁוּלְחָנִי לִיתֵּן אִיסָּר עַד שֶׁיִּטּוֹל אֶת הַדֵּינָרִין׃
Pnei Moshe (non traduit)
אמר לשולחני וכו'. וכן הדין בנותן דינר לשלחני ליטול בעדו מעות והמעו' צבורין ומונחין ברשות הרבים. וצריכי דאי אשמועינן בחנווני ה''א התם הוא דאמור רבנן דכי אמר לו נתתים לך והולכתן לתוך ביתך ישבע החנווני ויטול לפי שמדרך החנווני ליתן הפירו' קודם שיקבל הדינר אבל בשלחני שאין דרכו ליתן האיסרין קודם שיקבל הדינר אימא מודו ליה לר' יהודה דלעולם בעה''ב נשבע ונוטל ואי אתמר בהא הוה אמינא בהא קאמר ר' יהודה אבל בחנווני אימא מודו להו לרבנן צריכא ואין הלכה כר' יהודה:
ר' יהודה אומר וכו'. ר' יהודה אסיפא פליג וס''ל דלעולם בעה''ב נשבע ונוטל דכיון שהפירות יצאו מרשות החנווני ומונחין הן ברשות הרבי' הוי כאלו הם ביד בעה''ב וכל שהפירות בידו ידו על העליונה והוא הנשבע ונוטל:
ישבע החנווני. דהואיל שהחנווני כופר במכירת פירות אלו שמעולם לא מכרן לזה ישבע הוא כעין של תורה ויטלן:
אמר לו. החנווני כבר נתתים לך הפירות שהיו מגיעים לך בעד הדינר והולכתן לתוך ביתך ופירו' אלו המונחין שלי הן ומעולם לא מכרתי אלו לך ואני הנחתים ברשות הרבים למכרן:
נתן לו את הדינר. ובא ליטול הפירות המונחין ברשות הרבים וא''ל תן לי את הפירות שהרי שלי הן:
ישבע בעל הבית. כעין של תורה ויטול דכיון שהפירות מונחין הן ברשות הרבים וכבר יצאו מרשותו ומודה החנווני שמכרם ישבע בעל הבית ויטול:
ונתתו באנפלי. בתיק שלך העשוי למעות:
אמר לו בעל הבית נתתי לך. את הדינר אחר שמדדת הפירות:
אמר לו תן לי את הדינר. ועכשיו תובע החנווני את הדינר בעד פירות אלו:
מתני' אמר לחנווני תן לי בדינר פירות ונתן לו. כלומר שמדד החנווני את הפירות והניחן לפניו ברשות הרבים ואמר לו הרי הן לפניך:
37a הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁלֹּא הֶעֱמִידוֹ עִמּוֹ. אֲבָל הֶעֱמִידוֹ עִמּוֹ אֵין בַּעַל הַבַּיִת חַייָב כְּלוּם. כְּהָדָא דָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר שָׁלוֹם. סָֽמְכוֹן כַּתָּפַייָא גַבֵּי קַפֵּילַייָא. אֲתוֹן. וְאַפְקוֹן דְּלָא יְהַב לְהוֹן. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי שַׁמַּי. מִמָּה דְאִילּוּ הֲווֹן קַפֵּילַייָא יֵימַר מְסַבּוֹת לֵית סוֹפֵיהוֹן דְּאִילֵּין וְאִילֵּין מֵיסַב אֶלָּא יִסְבּוּן מִכְּבָר.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא יסבון מכבר. כלומר אלא שעכשיו הוא מודה להם שלא פרע אותם ומכיון שקיבל עליו לשלם להן יקחו עדיין ממנו ולפי שאין להן על הבעה''ב כלום שכבר המחה אותם אצלו:
אתא עובדא קומי ר' שמי. כשבא הדין לפניו אמר ממה דאלו הוון קפילייא יימר מסבות. אלו היה אומר החנוני להם נטלתם כבר ממני ושלמתי לכם לא היה הסוף שאלו ואלו היה נוטלין מבעה''ב כדתנן במתני' ונמצא החנוני הזה אינו מפסיד לעולם אפי' היו הפועלים מכחישין אותו ולמה לא ישלם עכשיו:
אתון. באו אצלו אח''כ לקבל ממנו שכר והוציא החנוני אותם מביתו ולא נתן להם כלום:
סמכון כתפייא גבי קפילייא. שסמכן הבעה''ב להפועלים נושאי כתף אצל החנוני והמחה אותו לשלם להן עבורו:
כהדא דאמר ר' יודה בר שלום. שכך היה המעש' להלכה:
אבל העמידו עמו. אצל החנוני והמחה אותן בידו לשלם להן שוב אין להן על הבה''ב כלום ודינם עם החנוני:
בשלא העמידו עמו. שלא מסר הבעה''ב להפועלים אצל החנוני:
הדא דתימר. דשניהם נשבעין ונוטלין מבעה''ב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source